משרד התחבורה מבקש מהשמאים לסייע ביישום תקנה 309

משרד התחבורה מבקש מהשמאים לסייע ביישום תקנה 309

המטרה: להעלות את רמת הבטיחות בכלי הרכב שתוקנו לאחר תאונה

אורן רוזנברג

 

במשרד התחבורה לא יודעים כיצד להתמודד עם אי-יישומה של תקנה 309 , תקנה המחייבת בדיקה לכלי רכב שניזוקו בתאונה באזור שבין שני הסרנים. באגף הרכב של משרד התחבורה פנו לאחרונה לשמאי הרכב 'בפניה נרגשת', בבקשה "לנצל את כישוריכם המקצועיים להעלאת רמת הבטיחות בכלי הרכב לאחר תיקון", כלשון האיגרת. המשרד הפיץ (שוב) את הוראות הנוהל של תקנה  309למנהלים המקצועיים במוסכים, וזאת בכדי שהאחרונים ינחו את בעלי הרכב לבצע את הבדיקות האלה. חשוב להדגיש כי בתקנה נקבע שהשמאים ומנהלי מוסכי הפחחות הם אלו האמונים על יישום התקנה, כשהם נדרשים לבצע בדיקה עפ"י תקנה זו בכל מקרב שבו הרכב נפגע בתאונה, באזור שבין הסרנים. בנוסף לכך, המנהלים נדרשים לדווח למשרד התחבורה על כל מקרה שבו בעל רכב מסרב לבצע את הבדיקה.

 

הבעיה: היעדר אכיפה ברכבים בעלי הפגיעות הקשות ביותר

 

לחברות הביטוח יש אינטרס כלכלי מובהק שלא לחיב רכבים בבדיקה עפ"י תקנה 309. על השמאים מופעלים לחצים שלא להשבית רכבים שעברו תאונות קשות, כשהיעד הוא להגיע לפחות מ- %60אחוזי נזק. מעל לרף זה הרכב מועבר עפ"י חוק לפירוק לחלקים, וחברות הביטוח מקבלות עבורו סכומים נמוכים ביותר. מעט למטה מרף הנזק העליון, כשמדובר ברכבים שאחוזי הנזק שלהם נעים בין 50% ל- %60, המצב בעייתי מאוד. הלקוחות המבוטחים בביטוח מקיף מקבלים מחברת הביטוח את הכסף, ואילו הרכב מועבר אחר כבוד למגרשי מכוניות.

העיסוק של האחרונים הוא בתיווך של כלי הרכב הפגועים, לרוב בפגיעות קשות. מכאן הרכב מתחיל להתגלגל לסוחרים, מאכרים, פחחים שמחפשים עבודה וכו'. כל הגופים הנ"ל אינם מעוניינים שהרכב ייבדק בהתאם לתקנה 309. הסיבות לכך הן ברורות. הבדיקות עולות כסף, ותמיד ייתכן מצב שבו הרכב שכבר תוקן לא יקבל את האישור הנכסף של מכון הבדיקה. כמובן שכל ההוצאות בגין הבדיקות והאישורים 'מתגלגלים' לאחר מכן לסוחרים, למגרשים, למתווכים למיניהם ולחברות הביטוח. השורה התחתונה היא שהאינטרס הכלכלי מכריע כנגד השיקול הבטיחותי ומילוי הוראות החוק, וכך בפועל מעטים הם הצדיקים המבצעים את הבדיקות הנדרשות. הרוב, והכוונה היא בעיקר לשרידי הרכבים שנמכרו למגרשי המכוניות, ממשיכים להעלות לכביש גרוטאות מסוכנות.

 

מהן דרישות התקנה

 

תקנה 309 נועדה להסדיר את הבדיקה הטכנית של רכב שניזוק בתאונה בחלקים בטיחותיים. התקנה קובעת שרכב יורשה לחזור לכביש רק לאחר שתוקן ועמד בהצלחה באותה בדיקה מדוקדקת, כדי לוודא שהוא עולה לכביש במצב בטיחותי תקין.

באגף הרכב של משרד התחבורה קבעו מפרט בדיקה מפורט שלפיו נבדקים כלי הרכב הללו שנפגעו בתאונות. עפ"י המפרט (מס' 004) הבוחן צריך לבדוק את השלדה, המרכב, מערכת ההיגוי. מערכת הבלמים, מערכת האורות ועוד.

באגף הרכב הסמיכו לפני מספר שנים מכוני בדיקה לביצוע אותן בדיקות, כשהאחרונות רכשו גם ציוד בדיקה יקר שכלל מתקן לייזר לבדיקת מידות השלדה, מתקן לבדיקת זוויות היגוי, ומערכת לבדיקת הבלמים. בכדי להצדיק את ההשקעה הזאת יש צורך לבצע הרבה בדיקות, אולם הללו לא מבוצעות עקב היעדר אכיפת החוק.

על יישום החוק מופקדים, כאמור, אנשי המקצוע, כלומר השמאים ומנהלי המוסך המקצועיים בענף הפחחות. על תלותם של השמאים בחברות הביטוח כבר נכתב רבות, כך שהם לא ממהרים לשלוח רכב לבדיקה בטיחותית לאחר שתוקן. יש לציין שהשמאים לא מעורבים במצבים שבהם הרכב נמכר ע"י חברות הביטוח למגרשים, שם הם נרכשים ע"י סוחרים ופחחים. האחרונים, לאחר שהם רוכשים רכב, אין להם אינטרס כלשהו להביא את הרכב המתוקן לבדיקה. הבדיקה עולה כסף, והבוחן גם עלול למצוא ליקויים שונים במקרה הטוב, או שהרכב מסוכן לנסיעה, במקרה הרע. שני התרחישים

האחרונים מסתכמים בהוצאות נוספות, לעיתים גדולות מאוד.

 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה

חדשות רכב

לוגו אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד